האם היקום הוא מודע?
אתם זה כל החוויה שלכם: תובנות משנות חיים לגבי התודעה המיקרו והמאקרו קוסמית
השמש היא אחד הסמלים הנערצים ביותר בכל היסטוריית התרבויות.
ממצאים ארכיאולוגים מראים שהאובייקט הזה סימל משמעות עמוקה הרבה יותר, מאובייקט לא מודע שמופיע בכל בוקר בשמיים.
יש סיבה שאנחנו קוראים לאנשים בעלי משמעות "כוכבים". בתרבויות עתיקות, השמש הייתה ה"כוכב" בסיפור ובנרטיב שלנו.
השמש אחראית על כל החיים על כדור הארץ, החל מפוטוסינתזה על צמחים ואנשים, הקרנת אנרגיה מספיק גבוהה כדי ליצור את כל התהליכים האורגניים, וסייקלים מתמטיים שאיתם ניתן לחזות באירועים קוסמיים סביב מגוון קונסטלציות שונות של כוכבים.
השמות שניתנו לכל קונסטלציה, נוצרו כמטאפורה שמסמלת את התנועתיות וההקשר של כל מערכת כוכבים והקונסטלציות עצמן הן מטאפורה לשינויים בעונות שקורים במהלך השנה.
מה מניע אותן? התודעה היא התשתית לכל מה שמתגלם כפיסיולוגי. כל הפיסיולוגי הוא תוצר של תודעה מודעת.
הרי איך משהו לא מודע יכול ליצור משהו מודע, שניתן להתפתחות, גדילה, זיכרון תאי, אבל לא מתפרק בצורה רנדומלית בכל רגע נתון.
שמש למשל, זה לא משהו שאנחנו חושבים עליו כמודע ואינטיליגנטי.
אנחנו לא מקבלים את זה שאובייקטים מאקרוקוסמיים כאלה יכולים להבין ולהיות מודעים לחיים. זרמים גנוסטיים שראו ביקום ככוח מודע, נמחקו ע"י הדתות במהלך ההיסטוריה האנושית, אבל אם אתם מאפשרים לעצמכם כרגע לפתוח את התודעה, אתם מגלים שבחוויה הפנימית שלנו - הכל אחד, וכל התהליכים שקורים בסקיילים הקטנים ביותר והגדולים ביותר, משפיעים ומקושרים לכל דבר אחר בכל היקום, כריקוד סימולטני שכולל את כל מה שקיים - בסינכרוניות מושלמת.
למרות שאנחנו יצור מודע, אנחנו תמיד מודעים - יחסית- לרמת התודעה האנושית, כך גם האטום, שמורכב מויברציה, ומושפע ישירות מכל ויברציה אחרת בסייקל המיקרו והמאקרו כאחד.
הבקטריות, התאים, מודעים באופן יחסי לסביבה שלהם, פועלים בהרמוניה.
צמחים חיים, מתפתחים ומתקשרים אחד עם השני, הם יכולים לנדוד ממקום למקום לאורך פרקי זמן ארוכים.
הם תמיד זזים לכיוון האור, מעבירים מסרים דרך רשת של אינפורמציה ברדיוס מסוים.
עץ יכול להזרים מידע לעצים אחרים בסביבה על כך שיש סכנה, מה שיגרום לכל הפירות בעצים בסביבה להיות מרירים, או לפתח קוצים ומגננה.
גם חיות מודעות יחסית לרמת ההתפתחות וההכלה שלהן.
הן מודעות לכך שיש להן גוף במרחב, מה שמאפשר להם ליישם אבולוציה ואסטרטגיות מגננה ותקיפה.
גם בני האדם נמצאים על הספקטרום של התודעה, עם מנעד של מודעות ואינטלקט.
אבל מה עם עצמים מאקרו - קוסמיים? כישויות שאחראיות על כל התפתחות החיים והאיכות של הפלנטה, האם אלה תופעות רנדומליות סתומות ודוממות כמו שהאגו האנושי אוהב לחשוב, או שמדובר באובייקט בעל מודעות ובינה שאנחנו עדיין לא מסוגלים להכיל?
כשאתם פותחים את הדלת בתודעה שלכם, לכך שכל החוויה שלכם היא רוחנית, לכך שאתם ישות רוחנית שנמצאת ומשתמשת באווטר פיסיולוגי, כדי לייצר אבולוציה רוחנית, אתם יכולים לגלות שהסביבה או המטריקס התלת מימדי הוא בעצמו כלי מדהים וייחודי, שנוצר עבורכם, כדי לעזור לכם להתעורר לכך שאתם זו כל החוויה שלכם, או במילים אחרות, כל החוויה שאתם חווים, כולל אנשים, צמחים, דומם והקרנות פלנטריות בקוסמוס, זה הכל ביטוי שלכם.
ה"אני", מתפצל דרך המימדים השונים, עד שמגיע לתלת מימד שהוא מימד החוויה.
זו פרספקטיבה אנימיסתית, שנותנת משמעות רוחנית לכל מה שקורה במרחב, וכך, עצמים קוסמיים כמו השמש, אינם שונים או נבדלים מכל תודעה אחרת בחוויה התלת מימדית.
הרוח מוצאת את דרכה לעבור שיעורים דרך תופעות רבות.
אפילו בסקייל המיקרוסקופי, פוטונים ואלקטרונים מושפעים מהתכונות של עצמים שנמצאים לידם או מתמזגים איתם.
לאחר מכן, אנחנו מתקדמים לביטויים פיסיים יותר כמו אבנים, הרים, צמחים, נהרות, חיות, בני אדם, ולאחר מכן פלנטות וכוכבים, גלקסיות, והאנרגיה עצמה שיוצרת את כל ההתגלמויות ביקום.
הכל מודע.
אתם נמצאים בחוויה מודעת. ברגע שהמודעות האנושית מתעוררת לאספקט הרוחני של המטריקס האנושי והנשמתי, היא מתעוררת למקור, ולכך שהיא עצמה הבורא והבריאה כאחד.
במובן הזה, הטכנולוגיה עיווטה לנו את התפיסה בכך שהיום, עד שאין לנו את היכולת למדוד משהו, אנחנו לא מחשיבים אותו כאמיתי.
ועם זאת, רק במאה האחרונה אנחנו התחלנו להבין קצת יותר לגבי ויברציות, תדרים, אטומים, אולטרה סגול, קרינה, וכל מני אספקטים אנרגטיים של תודעה.
היום אנחנו יודעים שלא משנה כמה דחוס האובייקט, האטומים שמרכיבים אותו עשויים מ 99.99% חלל ריק.
הניסיון העיקש להכניס את כל התופעות לתבניות מדעיות הוא מצער, מאחר שאנחנו מפספסים את כל הפואנטה של התודעה, ומתעסקים רק בקליפה החיצונית של התופעות שנוצרות בתוכה.
אם אנחנו סוגרים את הדלת לכל מה שאנחנו לא מבינים, אין התפתחות, אלא רק שימור אגואי של מידע וסיווגו כ"אמת מוחלטת".
העיצוב האינטלגנטי של מרקם המימד השלישי, לא נעשה ע"י דמות אמורפית דתית, אלא מתוך התודעה והיצירה עצמה, שמפצלת את הפוטנציאל על גבי מימדים שפועלים, חיים, שמשפיעים אחד על השני בצורה סימולטנית.
האם זה לא יהיר לחשוב שתודעה איכשהו התחילה להופיע, רק מתוך חיות מפותחות, ושעד אז הכל פשוט קרה בצורה רנדומלית ללא שום בקרה? הרי אם הכל היה כל כך כאוטי ורנדומלי, התאים שלנו לא היו מחזיקים, שלא לדבר על מתפתחים או עושים אבולוציה כלשהי, אפילו לא לרגע.
בהקשר הזה, אנחנו יודעים שהחיים האנושיים על כדור הארץ, יחסית לזמן שכדור הארץ קיים, הם רק שבריר מההיסטוריה, תופעה שהחלה להתרחש רק לפני כמה מאות אלפי שנים, עם היסטוריה כתובה של כמה אלפי שנים בודדות.
האם עד אז לא הייתה תודעה שמניעה את כל הקוסמוס בריקוד מושלם?
"משהו" מחזיק את זה.
"משהו" יודע לא לפרק את הרקמות שלכם בכל רגע נתון במרחב, "משהו" גורם לחוויה להיות כזו שזוכרת גנטיקה ומעבירה את האינפורמציה הלאה.
משהו גורם לכל התהליכים הגופניים שלכם, החל מעיכול, חיסון, הפרשות של הורמונים, לפעול בצורה מושלמת ומדויקת ואתם אפילו לא צריכים לחשוב על זה.
כל מה שנדרש מכם זה לקלוט שיעורים ולהזיז את הגפיים במרחב, ומתישהו להתעורר לכך ש"אמת" וה"משהו" הזה, הם אותו הדבר.
אתם ביטוי של תודעה בדיוק כמו שהשמש היא ביטוי של תודעה, בדיוק כמו שחיידקים הם ביטוי של תודעה, והכל נמצא בתוך החוויה הפנימית שלכם ללא שום הבדל.
הדואליות נוצרת כאשר הישות בתוך הכלי, מתחילה לזהות את עצמה בתור הכלי עצמו, שנפרד מכל שאר התופעות שנמצאות מחוץ לגבולות הגוף.
מהרגע הזה, הגוף מתחיל להזדהות עם היסטוריה ונרטיב, נבלע לתוך המטריקס עצמו, קורס לתוך חוויה לא מודעת של תיאטרון שמלא בסיפורים וסבל מתמשך.
תכונות היקום מושרשות בכל התופעות המיקרו והמאקרו קוסמיות, הכל זו אותה הקרנה, של אותם החוקים, על גבי צורות שונות, בסקייל שונה במרחב האורגני, וכולם מתקשרים עם הכל ביחד, יוצרים סימפוניה עשירה של חוויות רב מימדיות.
למשל אגוז מראה לנו את הצורה של המוח האנושי, כמו חיקוי של מוח ברזולוציה מאוד נמוכה, בזמן שהמוח והנויירונים בו, הוא חיקוי של התקשורת שמתקיימת במערכת השמש ובגלקסיה עצמה, ובין הגלקסיות.
כשהתודעה יוצרת את הפיצול, כל תופעה חווה את החיים דרך פרספקטיבה אחרת, מפותחת יותר או פחות, וכך גם הגופים המאקרו קוסמיים האחראים על ה"בקטריות" האנושיות שחיות בתוכן.
הקונספט הזה נפתח בתודעה, ברגע שאנחנו מפסיקים להזדהות עם ההכתבה המערבית מדעית, לאיך אנחנו צריכים לתקשר או להתייחס לגופים גאומטריים במרחב.
הדתות בהיסטוריה וגם המדע שבא אחריו, שלא היה חף מהשפעות אגואיות בעבר או בהווה, חיזקו עוד יותר את ההפרדה בין האדם למקור.
הדת עשתה זאת, בכך שגרמה לאנשים ליישם ריטואלים דרך תדרים של אשמה, ובידדה את התודעה רק לבני אדם, מלאכים ואלוהים.
והמדע הלך צעד קדימה, עשה את זה בעזרת גיחוך על התעסקות בכל מה שלא פיסי או לינארי, הוריד מהמשוואה את המלאכים ואת אלוהים, וצמצם את זה רק לתודעה אנושית.
לפי התפיסה הכללית "המקובלת", בני האדם זה הכלי היחיד שדרכו תודעה יכולה להתגלם, וזה קרה זמן כלשהו לאחר שסיימנו לטפס על עצים.
היום יש התפתחות בנושא, והוחלט חגיגית שגם לדולפינים, ליווייתנים, וקופים מתקדמים, יש תודעה כלשהי.
עד להארה הזו, חיות נחשבו כמכניזמים שלא יכולים להרגיש כאב או צער.
אבל אפילו החיות הכי פחות מתקדמות כמו נמלים או תולעים, ינסו לברוח ולשרוד בצורה כלשהי אם ננסה לתפוס אותן.
הן מגיבות ישירות לסכנה. הן רוצות להמשיך לחיות.
האם זו לא מודעות עצמית ברמה כלשהי?
אם אנחנו מזוהים עם עמדות דוגמתיות ואבסולוטיות, במעמד כזה, אנחנו מאבדים מהבחירה והחקירה הרוחנית העצמאית שלנו, או החוויה הישירה שלנו עם המקור התודעתי, ונותנים את מושכות ה"אמת" למטריקס שיחליט עבורנו מה נכון או לא נכון.
אנחנו צריכים להיזהר מלהגביל ולצמצם את התודעה רק לתפיסה והחוויה האנושית.
לשלול את כל היופי הלא רנדומלי של העברת האינפורמציה, והתכונות המעניינות והעקביות של עצמים מאקרו קוסמיים, ולחשוב שכל זה נעשה בצורה כאוטית וחסרת משמעות, או לסגור את התודעה לכל מה שלא נכנס לתבנית המוכרת של המוח האנושי, - זה לבגוד מראש ובצורה יהירה ונאיבית, בהתפתחות הרוחנית ובמעמד הרגשי שלנו להכיל את האחדות, ואת העובדה שהכל חי, הכל קורה, הכל עכשיו, בכל מקום בכל חלל,
הכל זה הרגע הזה.
אם ניקח את השמש לדוגמא, או כל כוכב אחר למה אנחנו באמת מתכוונים כשאנחנו אומרים שזו תופעה מודעת? הכוונה היא שלשמשות יש מודעות עצמית.
הן יודעות מה הן עושות בצורה מאוד לא רנדומלית.
מדעית, אנחנו מחשיבים כל מה שיש לו רצון חופשי כמודע.
אז אם לתופעה מורכבת כמו אנשים יכול להיות רצון חופשי, כך גם לחלקיקים סאב - אטומיים שמרכיבים אותם.
אבל אם לחלקיקים בנו אין מודעות, גם לבני האדם שנוצרים הודות לחלקיקים, לא יכולה להיות מודעות.
אם לבני האדם יש רצון חופשי, אז וודאי גם להרבה דברים אחרים במרחב שהם לא בני אדם, כולל כל החלקיקים שיוצרים את כל התרכובות.
החלקיקים זזים במרחב ויוצרים רבדים שונים של תופעות, שנמצאות באינטראקציה עם כל התופעות האחרות במרחב של הזמן חלל.
אנחנו יכולים לחזות מה החלקיקים יעשו, אבל במונחי קוואנטים אנחנו לא באמת יודעית, מאחר שרק המחשבה על החלקיקים יכולה לשנות אותם, וכך כל היקום הוא אפקט של תודעה שחיה דרך התופעות והקרנת אנרגיה.
אם נסתכל על השמש ללא התפיסות והפרשנות האנושית.
מה אנחנו יכולים לראות? אנחנו יכולים לראות שהשמש היא כשלעצמה שדה אנרגטי חזק, שמספק לנו את כל האנרגיה עבור כל החיים על כדור הארץ.
זה עדיין לא טיעון חזק, אבל אולי האובייקט שמספק את כל החיים עבורנו, יודע משהו על החיים עצמם ואיך לנהל את זה.
מבחינה מדעית כוכבים או שמשות, אלה תופעות מקריות בחלל, שבמקרה מעניקות אור של חיים.
אבל מה עוד אנחנו יכולים לראות?
אנחנו רואים ששמשות אוהבות להמשך אחת לשניה וליצור מיזוגים.
הן חיות בקהילות של מיליוני כוכבים אחרים שמחוברים אחד לשני, ולא מפוזרות בצורה אקראית בחלל.
שמשות עשויות מעננים של הידרוגן והיליום, גזים שמגלמים ביחד כוכב.
לווינים יכול לאתר שדה מגנטי בין כדור הארץ לשמש, כמו שדות מגנטים אחרים בין גלקסיות שונות.
ההתפרצויות הסולריות של השמש, יוצרות ומגינות על כל מערכת השמש כמטריה מהשפעות אנרגיות אחרות שבאות מבחוץ, כמו כן, השמש משפיעה על המצב הרגשי שלנו.
אנחנו יכולים לדלות ממנה אינפורמציה, להישרף ממנה אם אנחנו חשופים יותר מדי זמן, וכשהיא לא שם אנחנו נהיים עצובים.
לפי חוקי המדע, הכוכבים שנמצאים בשולי הגלקסיה, צריכים לנוע במהירות שונה מכוכבים שנמצאים במרכז הגלקסיה, אבל כל הכוכבים נעים באותה המהירות.
בעבר כינוי את הכח או השדה שמניע את כל העצמים בחלל luminiferous ether.
זו היה האמת המדעית במשך כמה מאות עד ששללו את החומר.
היום המדע הגיע לאותה הפינה, וקוראים לכח הזה, Dark Matter.
הם עדיין לא מסוגלים לאתר את זה.
למרות שהם עצמם לא יודעים מה גורם לכל התופעות לפעול בצורה כל כך מסודרת ולמה, הם עדיין משתמשים במילה "חומר", כי אם יש משהו שיכול להזיז עצמים במרחב, יש לו כנראה מרכיב חומרי כלשהו.
עם זאת, מה שיכול להסביר את זה שהכוכבים לא פועלים כחוקי המדע, זה שיש כח מודע שמניע אותם, והם עצמם מודעים.
התודעה עצמה לא צריכה להיות בשום מקום ספציפי, בדיוק כמו שאנרגיה לא צריכה להיות בשום מקום ספציפי. זה מחוץ לחלל - זמן.
הביטו סביבכם בספקטרום הקטן שהעניינים יכולות לאפשר.
היו מודעים לכך שכל מה שאתם רואים ובמיוחד לכל מה שאתם לא רואים.
זו מציאות שמתקשרת ומגיבה אליכם ועבורכם, כשכל המידע מקודד בשדה האנרגטי, ומתרגם בצורה מודעת תדרים לכדי התגלמויות של מצבים.
התלת מימד וכל העצמים ה"דוממים" בו, נמצא כאן עבורכם כתיאטרון של שיעורים לא רנדומליים, ובו אתם לומדים איך למנף ולנהל את האנרגיה הפנימית שלכם, עד לכדי תדר גבוהה שמאפשר בסופו של דבר להשתחרר מהקארמה האנושית, ולהמשיך את המסע הרוחני לעבר המקור.
תאהבו את החיים, תכילו את השיעורים תשחררו תהנו מהמסע שלכם כאן.
אנחנו מזמינים אתכם להגיע ולהתנסות בסדנאות ההתנסות שלנו,
ללמוד עוד על השיטות שלנו,
או לקבל עוד פרטים על הליווי האישי של בית המימד הפנימי.
