החשיבות הקריטית של עקרון הקוטביות בהתפתחות הרוחנית [סודות הבריאה והאלכימיה - פרק 2]

כל דבר במציאות שלנו הוא פולרי ודואלי,

משמע כל דבר מתאפיין בשתי מצבי קיצון,

על מנת לאפשר לנו ללמוד ולהבין מסרים והשתקפויות על עצמנו.

חם וקר, שחור או לבן, אהבה ושנאה, יינג ויאנג

מודע לא מודע, מוות חיים, למעלה למטה

אגו מול מתבונן, זכרי מול נקבי,

זה אותו הדבר רק בזווית אחרת, תדר אחר, דחיסות אחרת.

אבל מתי בדיוק החם מתחיל והקר נגמר?

האם בכל מצב חם אין עדיין אספקט קר כלשהו שגורם למים להיות נעימים במקום לשרוף אותנו?

האם בכל התבוננות עמוקה אין עדיין אגו שמפרש את התהליך?

האם בכל איחוד פנימי שאנחנו חווים, אין צד של פולריזציה שקיימת שם כדי להבין את כל מה שחווינו?

כל אחד יעיד אחרת, דרך החיווט הפיסיולוגי והמנטלי שלו

ועדיין אלה פרשנויות סובייקטיביות לגבי מנעד,

שלכאורה שייך ל 2 אספקטים שמייצגים את ההפך,

אך באותו הזמן מדובר ציר של אותו האחד,

רק במיקום שונה על אותה הסקאלה.

אם אנחנו נמצאים במסע רוחני,

מצבי הארה שונים הם בלתי נמנעים,

ואכן בזמן החוויה, נפתח שער חדש שמאפשר לכל הקונספטים לקרוס,

וזה על מנת שאנחנו נוכל לאפס את הנחות היסוד הקדומות שלנו,

ולראות כל פנומנה בצורה כמה שיותר ראשונים ורעננה,

בדיוק כמו שאנחנו צריכים להיכנס למצב של תשומת לב, על מנת להעריך יופי של פרח מסויים,

שעד אז היה נשאר לגמרי ברגע.

למצבים כזה של הארה ואקסטזה,

אכן יש מקום חשוב בחוויה שלנו,

אבל הם לא קיימים שם כדי שתתנערו מסיפור אחד ותקחו על עצמכם תורה חדשה,

אלא רק על מנת שתבינו קונספט שמאוחר יותר ישתלב בחוויה שלכם בצורה אינטגרטיבית.

במילים אחרות, גם מצבים של הארה רוחנית,

קיימים על מנת שנבין איזושהי פואנטה,

נפיק מעצמנו איזושהי תובנה

שגורמת לאיחוד של כל מה שקיים בחוויה

ולא לפילוג או שסעים או התנשאות מעל אחרים.

אנחנו הגענו לתוך החוויה,

כשיש בנו את האפשרות להיות קלט של מידע ופלט של ביטוי,

ויש לנו גם את האחריות המלאה להשתמש בכלים האלה בצורה ראויה ומודעת.

מה זה אומר אחריות על קלט ופלט?

זה אומר שאנחנו רוצים להיות כמה שיותר מודעים

לגבי המידע שאנחנו מאפשרים לעצמנו לדלות ולהטמיע,

וכמה אנחנו מזדהים או קושרים את הסיפור שלנו בתוכו,

אבל באותה המידה, גם כל מה שאנחנו פולטים החוצה מאיתנו.

זו קרוסלה עדינה שצריכה להיות מאוזנת כל הזמן,

מאחר שבחיים שלנו,

לכל מידע או תופעה שנקבל בחוויה,

יש פרספקטיבה הפוכה כלשהי.

יחד עם זאת אנחנו צריכים להבין שהאינטלקט שלנו

תמיד מחפש מוחלטות ומידע אבסולוטי,

ולכן רוצה משענת ברורה של לבן או שחור

כל עוד זה יצור מודל מספיק נוח מובן למוח,

אבל לקבל על עצמנו רק צד אחד של שני הקצוות

זה לחיות דרך פילטר אבסולוטי שגורם באופן אוטומטי לסנן את כל שאר המנעד של אותה הסקאלה.

אבל מה עם הצד השני של הפולריזציה?

ביוגה יש תרגיל שבו אנחנו שואפים את כל הקונספטים והמידע שלנו פנימה,

ובנשיפה מתנערים ומשחררים את כל עולם הרעיונות והתבניות בחזרה למקור,

לתוך וואקום של כלום,

שעוזר לנו אחר כך לראות את התופעות דרך עיניים חדשות,

אבל לא אבסולוטיות במהותן.

אז מצד אחד יש את פרספקטיבת קיצון שדרכה אין כלום,

אין קונספטים, אין זמן, אין נרטיב,

אבל באותו הזמן, בצד השני של הפולריזציה, יש את צד ה - יש.

כמה שלא ננסה להתנער ולחיות מתוך הריק,

ברובד הארצי יש תופעות, יש נרטיב כלשהו, יש לנו משפחה, יש לנו נשמה ואנרגיה שמניעה אותנו.

אבל מה קורה כשאנחנו לוקחים כל צד בצורה קיצונית מדי,

והאם המטרה של החיים שלנו הוא למצוא את הקיצון שאותו אנחנו מעדיפים הכי הרבה?

הרי אתם יכולים לבחור צד אחד בסיפור,

ולאפשר לו להיות פילטר מוחלט עבורכם

ו 50% אכן יהיה נכון,

ויש אנשים שמספקים בזה.

אבל 50% הנותרים יתפספסו לגמרי,

ואם הם בחוויה, יש סיבה טובה לכך שהם בחוויה,

אחרת 50% הנבחרים היו מביאים להשלמה מוחלטת.

אבל זה לא.

הפולריות קיימת על מנת שנמצא את השביל של האיזון,

דרך אמצעית שדרכה נסתכל על העולם דרך מה שמתרחש בפועל.

אני יכול לדבר איתכם על גלגולים קודמים ומדריכים נשמתיים,

אבל אלה רק מטאפורות,

בזמן שהמציאות שקורית בפועל, היא הפידבק הטוב ביותר עבור כל אחד מאיתנו.

בסופו של דבר, רק לכם יש מנדט על האמת הפנימית,

ואמת אף פעם לא צריכה לרקום עור וגידים, עקב חוויה או דרך חיים של מישהו אחר.

אתם יכולים לקבל השתקפויות,

אתם יכולים לעבור הארות רוחניות, להיזכר,

אבל המטרה האמיתית זה שתקחו את כל המידע הזה,

תבינו את הפואנטה ותייצרו חיים נעימים מתוך הגוף הזה.

גם כשאנחנו עוברים מסע רוחני,

אנחנו מבינים שיש פולריזציה בין מודעות מוחלטת לחוסר מודעות מוחלט,

או אגו מוחלט ורוחניות מוחלטת,

ומצד שני אנחנו גם מבינים שאין באפשרותנו לקחת קצה אחד ולדבוק בו,

משמע, לא נבחר להיות בהמה חייתית וגם אין לנו את האפשרות להיות רוח ותו לו.

אנחנו כל הזמן נמצאים במנעד,

והשאיפה היא לחבר תובנות רוחניות לעשייה גופנית.

זה הכלי האולטימטיבי שלנו אחרי הכל.

הדרך האמצעית היא המאוזנת ביותר,

מאחר שהיא תמיד מאפשרת מבט שווה ערך על שתי קצוות הפולריזציה,

באופן כזה שבו אנחנו מקבלים את כל הפרספקטיבות הדרושות מהקצוות,

על מנת לחבר את המידע הרוחני והארצי,

ולהפיק ממנו ערך עבור עצמנו ועבור אחרים.

זו הסיבה שאנחנו תמיד מבקשים מאנשים להטיל ספק בריא.

הכוונה זה לא להיות עם ספק פסיכולוגי פנימי שמונע לייצר ולהפיק ערך,

אלא תמיד לשאול שאלות ולקחת בערבון מוגבל,

כל מה שנכנס לחוויה כמידע או כל מי שמוסר לכם תוכן כלשהו,

וזה נכון גם לגבי כל התוכן שאנחנו מעבירים בסדנאות.

מידע לא קיים בחוויה שלכם כדי שתקראו ותגיבו אליו אמוציונלית,

או שתפתחו סביבו אידיאולוגיה.

אני הייתי ממליץ לתפוס כל מידע דרך כמה פילטרים.

קודם כל תנסו לאתר מאיזו ויברציה התוכן מגיע,

האם הוא מנסה להמיר אתכם למשהו, לקחת מכם, לגרום לכם להתנהג בצורה בלתי מכבדת לאחרים,

זה תוכן של ויברציה נמוכה. כלומר, האינטרסים האישיים של היזם עומדים בראש סדר העדיפויות.

יחד עם זאת, עם המידע בא לפתוח את התודעה, לאחר, לייצר אינטגרציה ושחרור אמוציונלי וקונספטואלי,

זה תוכן שנוצר עבור הרחבת התודעה הכללית של כולם.

אז זו שוב פולריזציה של מנעדים שונים באותה הסקאלה.

יהיו כאלה שמתקרבים יותר לקצוות,

אבל באופן סובייקטיבי, האחריות שלכם היא להחליט עבור עצמכם,

מה המנעד הרגשי של כל תוכן שאתם קוראים.

ברגע שקלטתם את האנרגיה של התוכן, והחלטתם שהוא מגיע מויברציה חיובית,

השלב השני והחשוב ביותר, זה להבין שכל תוכן,

גם אם הוא תוצאה של תדר חיובי,

כל תוכן נוצר עבורכם כהשראה,

לא כדי שתאמינו בהתלהבות ותשברו את הכלים של כל מה שרציתם עד היום,

אלא כדי שתעשו מסע של גילוי ישיר,

ותראו בצורה הדרגתית מה הפידבקים שאתם מקבלים בחוויה שלכם.

זו נקודה מאוד חשובה.

למשל, אני יכול לדבר על מודלים של התפתחות

או תדרים או אפילו חיים קודמים ועולם הנשמות,

אבל המטרה שלי בשיחות האלה,

היא שאנשים יבינו איזושהי פואנטה על עצמם,

שתעזור להם לפתור שיעור של הימנעות בחוויה שלהם עכשיו.

לעומת זאת, הפספוס הגדול בשיחות האלה,

יהיה להתחיל להזדהות עם פרסונות וסיפורים שכבר אין להם משמעות לכאן ועכשיו,

וזה בדיוק כמו לקחת צד אחד בסקאלה של הפולריזציה ולהתביית עליו בקנאות,

בזמן שבפועל המציאות הארצית ממשיכה להתגלגל.

זה לצאת מפרופורציות,

מאחר שמצב כזה מכתיב את הפסיכולוגיה של האגו הקיים, לפי אגואים קודמים,

ואז הוא לא משחרר אלא כולא.

אפשר גם לצאת מפרופורציות בקיצון השני,

ולבטל בצורה מוחלטת את כל החוויות הרוחניות, הקונספטים,

ההיזכרויות, המשמעות של מערכות היחסים שלנו,

אבל גם זה יביא לחוויה שבא אנחנו מאלצים את עצמנו לא להכיר בחוויות ישירות

וזה תמיד יהיה מאמץ.

הקסם זה לדעת איך לעשות אינטגרציה בריאה בין מידעים ותופעות פולריות.

המטרה הסופית היא לדעת לשלב את הרוח, עם הגוף והנפש,

וברגע שזה נוצר,

אין מידע שיגיע אליכם שיוציא אתכם מאיזון,

מאחר שאתם פתוחים לכל הפרספקטיבות.

מצב שבו אתם נמצאים במעמד של כמה שיותר ראשוניות וראיה נקיה

לגבי כל מידע או תופעה שאתם חווים מבחוץ,

אך גם שואלים שאלות לכל תופעה או מחשבה או רגש בחוויה הפנימית.

להזדהות בצורה מוחלטת עם קצוות, או סיפורים, או נרטיב או אידיאולוגיה,

זה לחוות את הקליפה והשוליים של החיים.

בגלל שהקצוות תמיד אינטנסיביים, זה לכאורה נראה כאילו קורה הרבה בחוויה,

אבל בפועל כל הרבדים נמצאים על מצב השהייה,

כי אם 50% מהחוויה מסוננת,

שאר האספקטים לא יכולים לזוז.

זה בסדר לא לדעת בצורה מוחלטת.

לא לדעת גורם לצמיחה וצניעות.

אני לא יודע שום דבר בצורה מוחלטת,

וגם כשאנשים מגיעים אלי ומצפים לתשובה מוחלטת,

אני תמיד נותן להם ריבוי של פרספקטיבות שדרכם הם יכולים להתעמק בקונפליקט שלהם,

אבל אף פעם לא פוקד עליהם לעשות פעולה כזו או אחרת.

להאמין לי או לכל אחד אחר זו לא הדרך.

לקחת על עצמכם סיפור או זהות או קיצון פולרי בכל אספקט בחיים,

זו לא הדרך.

פולריזציה קיימת עבורנו כמטאפורה לא כדי שנהיה קיצוניים,

אלא כדי שנוכל להבין בתוך עצמנו את המנעד של מה שמציאות מאפשרת,

בתוך מגבלות הפיסיולוגיה והמנטליות האנושית.

איך תדעו שאתם בצד הלבן אם לא תדעו מה זה שחור.

איך תוכלו לאפיין חום, אם לא יהיה לכם את הצד הנגדי של הקור,

שיתן לחום את המשמעות החמה שיש לו להציע?

"כל דבר הוא דואלי, לכל דבר יש קטבים,

לכל דבר יש זוג הפכים,

כל דבר הופכי הוא אחיד עבור הטבע, רק בזווית ותדר שונים,

כל אמת היא רק חצי אמת". The Kybalion.

מי שלא מסוגל לעכל את העיקרון של הקוטביות,

יכול לתפוס את המציאות כרנדומלית וחסרת משמעות,

או להיפך, משמעות גרנדיוזיות ומשיחית להציל את העולם.

כל קצה כזה הוא בעיה בפני עצמה.

אף אחד מהקטבים לא סולל דרך מאוזנת,

מאחר שקשה מאוד לראות את הצד השני או אפילו להכיר בו,

כשנמצאים בקוטב אבסולוטי ומרוחק.

למעשה הדרך היחידה שבה אנחנו נוכל להכיר את הקטבים כקטבים,

היא רק אם נאפשר לעצמו להיות באמצע המנעד,

ומכאן איזון.

---

אנחנו מזמינים אתכם להגיע ולהתנסות בסדנאות ההתנסות שלנו,

לשמוע על תהליכי הליווי האיישים שלנו,

להצטרף לתוכנית הדיגיטלית שלנו,

או ללמוד עוד על השיטות שלנו.