המסע פנימה - שינוי ובריאת המציאות החיצונית
המסע הרוחני שלנו עובר דרך מטאפורות
בדמות מצבים, אנשים או שיעורים
שבאים לידי ביטוי כהקרנה, שיקוף או אפקט מראה,
או כל העמקה פנימית אחרת שעוזרת לנו להבין את עצמנו טוב יותר.
כל סיטואציה שנזרקת לעברנו אינה רנדומלית,
ולכן דורשת סטייט של מודעות ערה,
כזו שמסוגלת לאתר את המשמעות בפנומנות חיצוניות
והודות לכך להבין את השיעור ולמצוא את הפתרון הנשמתי לכל קונפליקט.
בתחילת המסע הרוחני אנחנו מתחילים בתחתית,
נופלים, נכשלים, פועלים דרך סט של ערכים ותדר רגשי נמוך,
מתנגדים להווה, צוברים טראומות, מייצרים קארמות,
תופסים את החוויה כשרירותית במקרה הטוב,
או כמלחמת הישרדות יומיומית,
שבמקרים מסוימים מעלה את השאלה
"למה לעשות את זה בכלל".
ומתוך מקום של קורבנות והאשמה,
קל ליפול לתוך מלכודת של עיוורון התנדבותי,
שמתוכה אין את האפשרות לפתח פרספקטיבות אחרות,
לכך שכל סיטואציה, זו מניפולציה רגשית של התלת מימד
שמזמינה אותנו לשקול שינוי או התעלות כלשהי.
מתוך רבדים של סטנדרט רגשי נמוך,
שינוי של החוויה החיצונית צריך לעבור דרך הפעלת עוצמה ישירה
על כל האספקטים שנמצאים מחוץ לשוליים של הגוף.
באופן פרדוקסלי זו אסטרטגיה שאף פעם לא עובדת,
מאחר שכל עוצמה פיסית שמופעלת בחוויה,
מזמנת לעצמה גורם שמאזן אותה בדיוק באותה הרמה,
בין אם זה כח פיסי, עצבים, או כל הסלמה רגשית שיוצאת כביטוי לא מודע.
אם המצב הגיע לכדי התנגדות כזו,
משמע השיעור לא נלמד,
מאחר שבפועל, כדי לגרום לרובד חיצוני כלשהו להשתנות בחוויה
המקום היחיד שדרכו אפשר להניע שינויים כאלה הוא בפנים.
עד אז, העולם הוא מקום מיני וגרוטסקי.
אם ננסה להישען על מוסדות המטריקס,
אנחנו נמצא את עצמנו טובעים בתוך עולמות של קונספטים לאומיים ותרבותיים גנריים,
שרק מורידים את הערך והאנושי, הויברציה, היצירתיות,
ומגבילים אותנו לסט של אמיתות לכאורה,
שמנגנות כחליל את תודעות רדומות,
תחת מעטה אובייקטיביות והסתרת הטבע האמיתי שלנו.
ישות רב מימדים בלתי מוגבלת,
שמרוכזת בתוך גוף אנושי.
אבל איך נחווה את זה,
אם החברה מבקשת מאיתנו לחיות כמו מכונות?
כמובן שרמת האפקטיביות של מכונה תהיה הרבה יותר גבוהה,
במידה שמדובר בפעולה פשוטה וספציפית.
בעבר מכניות כזו הייתה מתבקשת במפעלים,
היום כל מקום עבודה מצפה מעובדים שכירים
למלא פונקציות שונות במסגרת בזמנים ספציפית.
וכמובן שאפשר לגלגל ככה את שארית חיינו,
אבל זה בדיוק המוקד שבו הפער הרגשי של חוסר ההגשמה
מתחיל לחלחל דרך סימנים שונים.
מצד שני, כשהמודעות גבוהה יותר,
המכניות התלת מימדית נעלמת
האפקטיביות הרובוטית אמנם פוחתת,
אבל הויברציה עולה,
האספקט הנשמתי מתחיל לעלות על חשבון הזהות האגואית,
מה שגורם לכל תנועה ולכל מילה שנאמרת,
להיות בעלות איכות וסגולה מיוחדות.
האספקט הנשמתי חי ברובד של לעשות מה שנכון, לא משנה מה שאומרים
האספקט האגואי חי ברובד של לעשות מה שאומרים לא משנה מה נכון,
בזמן שהאינטלקט שזור בצורה מלאה,
ב"אמת" מדעית יחסית לאותה התקופה, אמיתות חברתיות מקובלות,
קונספטים ודוגמות,
אך עם התעלמות מוחלטת מרגש ואינטואיציה,
וכך אנחנו מפספסים את ההזדמנות הקוסמית
להסיק מסקנה מודעת דרך עיבוד לא מודע.
כשאני מתעמק במשפט
"אני הוא זה",
מלבד הצירופים האודיטוריים המעניינים שניתן לקמבן ביחד,
כמו למשל "אני הוזה",
מה שלא הופך את ההצהרה לפחות אמיתית,
מאחר שכולנו נמצאים בהזיה הזאת ביחד,
אנחנו כן יכולים לזהות קוד חשוב ובלתי נמנע,
שלוקח אותנו למסע של גילוי עצמי עד להארה.
אם נפרק את המשפט ל 3 צלעות,
אנחנו נמצא את המשמעות המטאפיסית שמסכמת את תהליך ההתעוררות,
שקורה תמיד במתכונת של מלמטה למעלה:
"אני" - נקודת ההתחלה,
או אם תרצו לקרוא לזה "המימד הראשון",
שבו ה"אני" נמצא כהוויה של תודעה חסרת גבולות
וללא התגלמות פיסית כלשהי.
התודעה אמנם מודעת ונמצאת שם כתשתית של חלל
עבור כל קונסטרוקציה תלת מימדית,
אך מוגבלת בפרספקטיבות ובחוויות שדרכן היא תוכל להכיר את עצמה בצורה מלאה.
"הוא" - שלב הביניים שטומן בתוכו את מימדי 2,3,4,
אשר מספקים חוויה דואלית של נפרדות, וקונפליקטים ארציים.
השלב הזה הוא הכרחי ביותר.
בגלל שרוב האירועים והתופעות נעשים עבורנו בצורה לא שרירותית,
דרך חוזים נשמתיים והדרכה,
המציאות תציע לנו אינספור דילמות ואתגרים באשליה תלת מימדית,
שדרכם אנחנו אמורים בתקווה,
למנף את הערכים והתכונות שלנו למקום טוב יותר מגלגול לגלגול.
זה שלב הזהות, שבו האדם מתפתה לתוכנות המטריקס,
מקבל על עצמו מגבלות לינאריות,
ועוסק לרוב בהיסטוריה אגוצנטרית ואתנוצנטרית,
שדרכה אנחנו מתייחסים רק לתופעות שנקלטות בעזרת החושים הפיסיים,
בזמן שהאינטלקט עסוק בנרטיב של עבר - עתיד,
אך ללא הווה אמורפי, או כל היבט אחר שעשוי לאיים על האגו.
ה"עכשיו" הוא בעייתי במיוחד לאגו,
מאחר שחיבור ל"עכשיו" מאלץ אותנו לקחת אחריות כלשהי על החוויה.
התעסקות כזו בעתיד - עבר,
גורמת לניקוז משאבים אנרגטיים ומאסף של קונפליקטים ומחלות,
שממשיכים להתגבר כל זמן שלא מקשיבים לרצון הנשמה.
בתודעה של מימד 3 אנחנו מחווטים בצורה מלאה לאשליה,
בזמן שתודעה של מימד 4 מתחילה להיות ערה ומנסה למצוא את הריפוי התדרי,
שיעזור לה להשתחרר מהקארמה ולנסוק לעבר רבדי תודעה גבוהים יותר.
יחד עם זאת, תודעה לש מימד 4 עדיין לא השלימה את השיעורים,
ולכן עדיין חוויה את המציאות כדואלית,
במודל של אגו רוחני - "אני מול כל השאר".
שלב זה יכול להיות מתסכל,
במיוחד כשיש הבנה אינטלקטואלית של רוחניות,
אך חוסר יכולת והכלה רגשית להניע שינויים בחיים.
זה בדיוק המסע הרוחני.
הוא לא נהיה קל עם הזמן, אלא רק בשלבי מודעות גבוהים,
שבהם אנחנו חווים את המציאות כמטאפורה נשמתית.
עד אז, יש מסע של ריפוי.
אחרי הכל,
No mud no lotus
משמע, הדרך היחידה להשתחרר היא לעבור דרך השיעורים ולצלוח אותם,
כשהעקרון המנחה זה שכל תרגול מתחיל לעבוד באמת,
רק כשמפסיק להיות לנו נוח.
כח לא יעזור,
התנגדות לא תעזור.
רק התמסרות, שחרור ומודעות לכך שהיקום זומן עבורנו.
"זה" - רק בתודעה של מימד 5 ומעלה,
הנשמה מתחילה לקבל ביטוי אמיתי דרך הגוף,
מקבלת את היכולת ליצור פיסיקה מתוך המטאפיסיקה,
ומודעת לכך שכל הקונפליקטים שנתפסו בעבר כ"בעיה",
הם בעצם שיעורים שמגלמים בתוכם את הפתרון
זה השלב של ההיזכרות הנשמתית,
ההיזכרות למקור,
ההטמעה של כל השיעורים לכדי השלמה לחוויה של אי שניות.
אי השניות הזו שאנשים יכולים לחוות דרך חוויות רוחניות, סאמאדי או גילוי העצמי,
זה השלב שבו אנחנו מפסיקים לייצר קארמה אנושית,
מסגלים יכולות חדשות במערכת - ראייה, היזכרות, מידעים, סינכרון
ובוחנים מודלים חדשים של מחייה וזוגיות
כשאנחנו מודעים לכח הרוחני של "אני - הוא - זה",
דלתות חדשות של תקשורת נפתחות בפנינו.
מתוך תודעה של "זה",
אנחנו יכולים לייצר על עצמנו ועל אחרים - ריפוי בעזרת כוונה.
אנחנו מבינים שתרגלנו אהבה במערכות יחסים מול אנשים אחרים,
רק כדי לגלות בסופו של דבר את האהבה בתוכנו,
ודרך זה לחוות "אני אהבה".
אותו הדבר בדיוק אנחנו עושים עם תקשורת.
אנחנו מתאמנים בלדבר עם אנשים אחרים ב"חוויה החיצונית" שלנו, עבור מה?
עבור תקשורת פנימית אלגנטית,
שבה אנחנו יכולים לקבל הכוונה אינטואיטיבית או ישירה מהמדריכים הרוחניים,
או קבלה של מידע בחיבור לאינטרנט האורגני של המציאות,
דרך מדיטציה.
אם אנחנו מגיעים לשלב שבו האגו קרס,
אנחנו מתקשרים עם ההדרכה כדרך קבע ויכולים לבקש,
ריפוי, עזרה, הכוונה, אינפורמציה על אובייקטים או אנשים,
כל עוד הצורך במידע מגיע בצורה טהורה, דרך ביטול אגואי,
וכל עוד הכוונה מדוייקת ולא אמורפית או כללית מדי.
במצבים שבהם עליתי למדיטציה כזאת,
ללא התערבות אגואית,
אלה השלבים שבהם האינפורמציה הולבשה עלי באופן המהיר ביותר.
כך למשל קיבלתי את הקידוד לאיך עוזבים את הגוף דרך סמאדי.
את התקשורת עם המדריכים אנחנו יכולים לחווט פנימית
לכל תופעה חיצונית בתלת מימד, בין אם אלה אותיות, מספרים, צבעים או כל רעיון אחר,
שדרכו אתם יכולים להסיק בצורה מודעת, האם אתם בדרך הנכונה.
זו הצורה שדרכה אתם יכולים לתקשר עם המדריכים.
יחד עם זאת, אם יכולות התקשור עם ההדרכה והמדיטציה עדיין לא מפותחות,
העברת המידע והשיעורים תתבצע דרך סימנים ורמזים ברובד התלת מימדי,
דרך שלב הביניים שדברנו עליו קודם - "הוא".
במצב כזה, כדאי להתבונן ולהעריך באופן כמה שיותר מודע,
מה המציאות מאותת לכם,
דרך מגוון של תופעות ואתגרים שנמצאים שם עבורכם,
כשיעורים, הכנה ותרגול עבור תקשורת ישירה עם ההכוונה הפנימית.
סימנים מההדרכה באים לידי ביטוי ברגשות, כיווץ, אירועים, קלקול קיבה, מחלות,
זיהומים, מסרים מדמויות שמשחקות בחיים שלכם דמויות ראשיות, משניות או ניצבים,
השפלה, אלימות, עלבונות, כאבים, מוות של קרובים,
טרגדיה, טראומה, מחמאות, פרספקטיבות של סביבה קרובה,
סינכרוניות, חלומות, כישלונות או הצלחות,
כל אלה ימשיכו להופיע שוב ושוב,
עד שלא תבינו את הרמז ותעשו משהו שיוציא אתכם מהדפוס.
דרך ויברציה גבוהה או נמוכה,
אנחנו מזמנים את המציאות והשיעורים שלנו כל הזמן,
דרך איכות הרגש והמחשבה.
זו הצורה שבה אנחנו שולחים מציאות לשדה,
לכן העבודה העקרית שלנו ליצירת מציאות,
היא לשמור על סנטר רוחני ואיזון רגשי.
איזון רגשי ויצירת מציאות מתבצעים בשני חלקים שחייבים להתבצע במקביל:
הראשון - ריפוי רגשי.
ריפוי רגשי פותח את שער המודעות לשיעורים ולסימנים השונים שמזדמנים לנו בחוויה,
זה מה שמאפשר לנו לזהות מטאפורות בחוויה.
מהרגע שזיהינו את השיעור והמטאפורה,
ויצרנו מרווח של הכלה רגשית זמנית,
זה הזמן לחלק השני - שינוי קונקרטי בחוויה הפנימית.
החלטה כלשהי שדורשת הקרבה.
אותה הפעולה הבלתי נמנעת שאתם יודעים שתהיו חייבים לעשות כך או כך בשלב מסוים בחיים.
אם אתם ממשיכים ללכת לטיפולים, אך לא מייצרים את השינוי בפועל,
האיזון הרגשי לא מגיע לכדי סיום,
אך מנגד, הפער הרגשי מתחיל לעלות.
המציאות וההדרכה יציבו בפניכם כל אתגר
"לא הוגן", כדי שתבצעו שינוי כלשהו,
ברמת ה"הוא" במימדי 3 ו 4.
כשאתם מגיעים לחוויה ישירה של רמת ה"זה" במימדי 5 ומעלה,
אתם מודעים לכך שגם ההדרכה העליונה שלכם היא מטריקס בפני עצמו,
והאחראי האמיתי, הזומם העיקרי לכל השיעורים ולכל החמלה,
הוא אתם.
אנחנו מזמינים אתכם להגיע ולהתנסות בסדנאות ההתנסות שלנו,
ללמוד עוד על השיטות שלנו,
או לקבל עוד פרטים על הליווי האישי של בית המימד הפנימי.
