הנפילה מגן העדן והדרך בחזרה - תובנות משנות חיים על המסע הנשמתי בכדור הארץ
כשאני נזכר בציורים הקלאסיים במוזיאונים השונים שבהם ביקרתי בתור ילד, אחד הנרטיבים שחזרו על עצמם, זו נפילה של מלאכים ואנשים מתוך החלק העליון של הציור, שסימל את גן העדן, עם ישויות אור אוהבות וכנפיים, למטה לתוך כדור הארץ, אזור ביניים שבו יש מלחמות וקונפליקטים, והחלק התחתון כמו שאתם מנחשים, זה תמיד גיהנום, שבו יש סבל ועינויים נצחיים, שנעשים בידי שדים.
היום המשמעות של אותה הנפילה נתפסת דרכי בצורה שונה לגמרי.
אם אנחנו מאפשרים לעצמנו לצאת מהעמדה שדן עדן וגיהנום אלה אזורים גאוגרפיים, ולהתעמק מטאפיסית במשמעות של הקריסה האנושית שמוצגת בציור בחוויה הפנימית שלנו, אנחנו נוכל לראות את המשמעות או את ה"פרי" שהתודעה מנסה להציג, (והיא תמיד עושה את זה דרך מטאפורות מתוחכמות) או במילים אחרות, את המידע שנמצא מעבר ל"קליפה" (הסיפור, טכניקת הציור, אופן משיכות המכחול וסוג הבד).
אם אנחנו מפסיקים להתייחס לנראות הגשמית, אנחנו נזהה שהנפילה מתוך השמיים לתוך הגיהינום זו נפילה תודעתית, מתוך מצב של אחדות, אהבה, הכלה ואקסטטיות, לתוך דואליות, נפרדות, פחד, תאווה וסבל.
דרך מודלים יוגים אזוטריים כמו ה Yugas, שמסבירים על הסייקלים של הנסיקה והקריסה האנושית, אנחנו לומדים שהקריסה של התודעה נחוצה ובלתי נמנעת, וזאת כדי לשמש כמראה וקונטרסט להתעלות האור הבאה.
במאמר מוסגר: בתוך סייקל של 24 אלף שנים של נקיפה, האנושות קורסת במשך 12 אלף שנים, עם 12 שנים של נסיקה, כשכל חצי סייקל מתחלק ל 4 עידנים: העידן החשוך, עידן האנרגיה, עידם המנטליזם והעידן הרוחני.
נקודת השפל האחרונה הייתה בשנת 500 לספירה, זה המוקד בציר הזמן שבו האנושות איבדה או הרסה את כל הטכנולוגיה והידע הרוחני שאספה במשך הקריסה האחרונה.
בשנת 1900 לספירה, נכנסנו סופית לעידן האנרגיה שיימשך עד שנת 4400 לספירה.
זה השלב שבו אנחנו לומדים ליישם מניפולציות על אנרגיה, בהתחלה בצורה של טכנולוגית מחוץ לגוף, ולאחר מכן בצורה של מינוף אנרגטי פנימי עבור ריפוי וכניסה למצבי תודעה עמוקים.
זה אחד מההסברים לכך שיש היום התעוררות רוחנית.
האנושות נכנסת עמוק יותר לתוך עידן האנרגיה, ומתנתקת מתוך כבלי עידן ה Kali, שבו למלוכות ומערכת הדת היה מונופול על מידע ותודעה.
כולנו יכולים להרגיש היום את אחיזות הציפורניים של העידן הזה, דרך תעמולה והפחדה שבאה מהמדיה ומקבלי ההחלטות, שמבקשים להשאיר את התודעה האנושית רדומה וצייתנית.
בעבר זה עבד בצורה מוחלטת.
היום יש מובלעות של מתעוררים שכבר מאפשרות לעצמם פרספקטיבות אחרות, ולא מגיבות בהצדעה לכל חוק.
אחרי הכל חוק הוא לא מוסר, אלא קונצנזוס של חבורת אנשים מכל מני עולמות ערכים, שלא רלוונטיים לקהל המתעורר כך או כך.
כשבן אדם מתעורר רוחנית, כל עולם התפיסות והחיווט הפנימי משתנים לחלוטין, מה שמושך סדרה של שינויים גדולים במקצוע, זוגיות, סביבה חברתית ועוד.
הפער הרגשי בין החוויה הפנימית לבין המטריקס החיצוני מתחיל לגדול.
ברמות הראשונות של החוויות הרוחניות, אנשים מרגישים שהם רוצים לברוח מהמטריקס, להיות יותר במימד האסטרלי, לתקשר עם ישויות דרך מדיטציות ומעגלי אייוואסקה, ובדרך כזאת, לנסות להתנתק מהכלי ומה שהוא בא לעשות על כדור הארץ.
בהתחלה של המסע הרוחני, זה נראה כאילו יש שיטה מאוד ספציפית לקבל הארה.
"תנשום ככה, תצום ככה, תקח את החומר הזה, תשלב עם מדיטציה…" וכו', אבל ככל שאנחנו מתקדמים בבגרות הרוחנית שלנו, אנחנו מבינים שאין שיטה אחת.
אין שיקוי אחד של התעוררות שנכון לכולם, מאחר שכל אחד מאיתנו נושא חתימה אנרגטית שונה, עם שיעורים שונים, חוזים שונים ושליחות ספציפית.
וכל המטרה בתיאטרון התפקידים שאנחנו לוקחים על עצמנו, חיים אחר חיים, התגלמות אחר התגלמות, זה לסיים לכתוב את השיר שהתחלנו, כשהתודעה החליטה לפצל את עצמה ולחוות מה זה פיסי.
אני תמיד מסביר לתלמידים על תודעה דרך מטאפורה של שיר. כשאתם חושבים על שיר אתם לא כותבים אותו ישר. בהתחלה הוא מופיע כמו רעיון, ואתם אומרים לעצמכם "מה אני יכול לעשות עם הרעיון הזה, האם אני יכול ליצור ממנו משהו מוחשי שיהיה מושלם כמו שדמיינתי בראש?"
ובהתחלה השיר מתנגן קלות בתוך הראש.
מתחיל להיות קונספט ראשוני של איך הוא ישמע ומה התבנית. לאחר מכן אנחנו צריכים להוריד את השיר לכדי תווים ואקורדים, ואז להביא נגנים שיבצעו, וחברת הפקה שתקליט, ובכל שלב אנחנו מתקרבים צעד צעד לעבר היצירה, עד שהיא משלימה את עצמה.
ובשלב ההתחלתי, אנחנו לא לוקחים יותר מדי סיכונים.
אי אפשר להביא את הנגנים או את ההפקה, אם לא השלמנו את מסע הכתיבה.
ומצד שני, אנחנו יכולים להתחיל לכתוב את השיר, ואז גם לשמור אותו במגירה ולא לתת לזה את האפשרות להתגלם לכדי השלמה.
אותו הדבר במסע הרוחני.
התודעה היא וואקום שמכיל אנרגיה שלא שייכת לשום מקום, והיא שואלת את עצמה: "מה אני יכולה להיות?" וכמו שאתם יודעים להוריד רעיונות לכדי ביצוע והופכים רוח לחומר, כך גם התודעה יכולה לעשות את אותו הדבר בסקייל גדולה יותר.
בדיוק כמו ברעיון של השיר, התודעה מתחילה לפצל את עצמה למספר בלתי נתפס תופעות פיסיולוגיות, כמו תווים על גבי הנייר, והתופעות צריכות להתחבר ביחד בצורה עקבית וליצור אבולוציה, בדיוק כמו השלמת כתיבה.
ואז כמו הנגנים המבצעים, מגיעות ההתגלמויות הפיסיות, חיות, והדרך להתעוררות דרך הפיסי, היא מלמעלה למטה.
מרמות התחלתיות של תופעות אנרגתיות מפוצלות מאוד, עבור למידה של שיעורים בסיסיים, עד לתופעות מורכבות כמו צמחים, חיות ובני אדם.
זו הסיבה שאתם יכולים לראות הרבה פעמים את אותה הדמות, שחוזרת אליכם דרך הרבה אנשים שונים, אותה האנרגיה רק בשלבי מסע שונים של התעוררות.
וככל שאנחנו ממשיכים את מסע האבולוציה הנשמתית, אנחנו נצטרך להתפצל הרבה פחות, אבל לקחת על עצמנו הרבה יותר אחריות על מנת למשוך את התודעה הקולקטיבית למעלה.
בשלבים מתקדמים יותר של המסע הרוחני, אנחנו מגלים שהשליחות שלנו לא נמדדת ביכולת לצאת לרבדים אסטרלים, אלא באיכות האיזון שאנחנו עושים בין הגשמי לרוחני.
כמה אנחנו מאפשרים לעצמנו לפתוח את הלב לחווה ובאילו עוצמות.
אם הקריסה מתוך תודעה של Satya, מובילה לניתוק ונפרדות של האגו, אז המסע בחזרה דורש משהו חדש, שכולל לא רק קבלה עצמית, אלא קבלה עצמית של האנושיות שלנו.
מורים או תלמידים, באנו לשחק תפקידים של בני אדם, ואת כל ההתפתחות הרוחנית שלנו אנחנו עושים דרך הכלי האנושי.
ועם זאת, ככל שאנחנו ממשיכים להתפתח ולהשלים שיעורים, אנחנו כבר צריכים לפצל את עצמנו הרבה פחות, מה שאומר שהגופים החדשים מכילים הרבה יותר אנרגיה אחראית, וזו תעניק מההשפעה שלה על הסביבה.
כבר משלבי ההתעוררות הראשונים שלכם, אתם מתחילים להרגיש את האחריות הזאת, ולהוטים לספר לסביבה על התגליות החדשות, רק כדי לגלות שלא כולם פותחים את הדלת של התודעה על מנת להקשיב.
אבל אם התעוררתם, זה כבר לא ישנה הרבה, מאחר שריצוי הסביבה בשלבים האלה הוא כבר לא אופציה.
למעשה, כבר בהתחלה, אתם מתחילים לשמש כפנסים של אור, שמאירים לאנשים על פרספקטיבות נוספות.
אם אתם עושים עבודה טובה וכנה, הפנס הקטן הזה הופך להיות זרקור של אור, לפעמים אפילו מפל של אור, שאיתו אנחנו מעניקים לעולם עוד ריפוי, אהבה ופוטנציאל לשינוי.
אתם לא צריכים להתהדר בכך שאתם מוארים.
כל מה שאתם צריכים לעשות בפועל זה פשוט להאיר, כמו שכוכב לא צריך לספר לאחרים שהוא כוכב, הוא פשוט עושה את מה שהוא עושה.
אז אתם ממשיכים להאיר דרך העשייה שלכם, דרך הנוכחות, ההכלה, ההקשה ואיכות התקשורת.
אבל אז ברבדים יותר עמוקים של ההתפתחות הרוחנית, אתם מתחילים לקלוט עוד משהו. משהו הרבה יותר גדול וכוללני.
אתם מתחילים להיות מודעים לכך שאתם תמיד מדברים אל עצמכם, דרך אנשים, מצבים, סימנים, מטאפורות, וככל שזה ממשיך והריקוד עם המציאות נהיה מסונכרן, החוויה נהיית דואלית פחות ופחות, ואתם מסוגלים לייצר הרבה יותר מעצמכם, בהרבה פחות השקעה.
ואיפשהו באמצע התהליך הקסום הזה, אנחנו מתחילים להיכנס לדילמה - האם לעשות את המסע הזה לבד או עם עוד אנשים?
ואני לא אשקר, המסע הסוליסטי יותר מפתה אנשים.
בגלל ההיסטוריה, והעובדה שהם היו צריכים לפלס את דרכם הרוחנית דרך שורות של אכזבות והשפלות אנושיות, יש אנשים שחושבים שהעולם פשוט מורכב מאנושות לא מודעת ואלימה.
הביקורת וחוסר הקבלה החברתי לכל מה שהוא מחוץ לנורמה, גורם לאנשים לסלוד מאנשים או הצורך לשתף אחרים במסע שלהם, כי ההיסטוריה לימדה אותם שעדיף לשמור דברים לעצמם, בהנחה שבכל מקרה אף אחד לא יבין מה עובר עליהם.
וזה נכון, שטכנית המסע הרוחני הרבה יותר קל ומהיר, אם אין משפחה וילדים או מחוייבויות כלכליות שעומדות על הפרק, ואם נפרוש לתוך מערה, אנחנו בכלל לא נצטרך לתקשר עם העולם הגשמי.
אבל זאת טעות שנזירים או אנשי רוח רבים עשו בחייהם. הם ניתקו קשרים ופרשו לבידוד בהתנדבות, רק כדי לגלות שהם פספסו את אחד המרכיבים היפים ביותר בחוויה האנושית, וזה החיבור הנשמתי שלנו, והאהבה שאנחנו חולקים לאנשים אחרים בחוויה.
המסע הסוליסטי טוב לאגו ורק מבחינה טכנית.
כן, יהיה לכם יותר זמן להכנס למדיטציה עמוקה, אבל זה לא אומר כלום על השלמת השיעורים או השליחות שבאתם לעשות, מאחר שלבד, אתם מונעים מעצמכם מראה קריטית שתשקף חלקים שנמצאים בקונפליקט.
אבל נשימות ומדיטציה אלה רק טכניקות. זה לא מה שהופך אתכם לישות יותר רוחנית, זה פשוט נראה טוב ויפה יותר מהצד. הרוחניות היא מה שמגיע בעקבות תרגול, אבל במיוחד כהשלחה של פתיחת לב לפוטנציאל חדש, ושחרור ההזדהות עם הנרטיב של האווטאר.
הפחד היחיד מקהילה, זה שאנשים אחרים לא יהיו באותו עולם הערכים שלכם, או לא יצליחו להכיל אתכם בצורה פתוחה.
אבל זה לא מה שקורה היום. היום אנחנו בעידן של התעוררות גדולה. זו תקופה מרתקת שבה נשמות מתעוררות חוברות אחת לשניה, כדי לעשות את עבודת ההתמרה והתיקונים, וכל זה דרך תקופה שבה מטריקס שממשיך להקשיח את עצמו.
אלה נשמות שעושות מעבר ממימד 3 למימד 4, המטרה לטהר את עצמם לקראת מימד 5. מימד 4, משמע הפרספקטיבות שלכם הרבה יותר פתוחות, אתם יותר מודעים לכל מה שקורה, מודעים לקונפליקטים של עצמכם, ומוכנים לעשות את השינויים שצריך לעשות, כדי לבצע את השליחות שלכם.
כשנשמות מגיעות אלי לליווי, הם כבר בתוף פרספקטיבות של מימד 4. הם לא מגיעים בגלל טכניקה כזו או אחרת, אלא פשוט בגלל שהלב קרא להם להגיע.
הנשמה של הפונה מושכת למפגש, כי יש ביננו חוזה שאומר שאני צריך להעביר ישות בגשר הטרנספורמציה, וזה נעשה ללא התנגדות.
ההתנגדות נוצרת כשאנשים שומעים שאי אפשר לפגוש איתי באופן אישי אלא רק בקבוצה. "מפגשים קבוצתיים לא מתאימים לי".
ואז אני אומר שאין שום בעיה, ומכווין אותם לאחד המורים במרכז שלנו.
אבל זאת ההחמצה האולטימטיבית ואני אומר להם את זה מראש, כי אז הם מפספסים את היופי של תהליך ההתעוררות ואת המתנה האמיתית, וזה להכיר קהילה של נשמות ערות, פתוחות, מכילות, שמייצרות קשרים, משתפות, נהנות ומתרגול ביחד.
בשנה האחרונה, דרך הפעילות שלי ושל דור, נוצרה קהילה כזאת של אנשים שנפגשים כל שבוע, מתרגלים ביחד בכל שבוע פראניאמה, נשימה מעגלית, Kriya Yoga, פורקים טראומות, רועדים, צוחקים, ובמיוחד משתפים אחד את השני באנרגיה חיובית ומכילה והכוונה הדדית.
לאחר כמה זמן אלה שחששו בהתחלה מודים לי, כי הם מבינים את הערך של החוויה המשותפת עם קהילה של אנשים שכן רוצה להיות ביחד ובצורה עקבית.
את בית המימד הפנימי אנחנו יצרנו כשליחות נשמתית, לא בשביל להיות מנזר של זן או יוגה, אלא להעניק לאנשים את האנרגיה הייחודית שלנו וללוות אותם דרך קהילה ערה ומכילה, שלומדת ביחד, מתרגל ביחד, חווה שינויים, מקיימת פעילויות ובעיקר מעודדת צמיחה מהירה יותר עבור כולם.
אני לא הקמתי את הקהילה הזאת עבור אנשים, אלא בשבילי, כי דרך הקהילה, אני לא רק עבור עצמי, וכדי שאוכל לשרת טוב יותר, אני צריך תמיד להשתפר ולהיות בתנועה, להיות אחראי יותר, פתוח יותר, מכיל יותר.
וזה משהו שלא יכולתי לעשות בצורה כל כך אפקטיבית, אם לא היו סביבי אנשים שאני יכול לשרת בחוויה, ומצד שני, אני לא יכול לעזור לאחרים, אם אני לא עובד על עצמי ומשתדרג כל הזמן.
וכמו מערכת היחסים בין הגשמי לרוחני, כך גם מערכת היחסים בין הקהילה לבין ההתפתחות האישית. אלה שני דברים שצריכים להגיע ביחד.
כשאתם מתעוררים רוחנית, יש לכם את הבית, המשפחה, ואולי כמה קשרים עם אנשים שיכולים להבין אתכם, אבל יש היום עוד בית, "בית המימד הפנימי" ובו יש אנשים שנמצאים במימד 4, מקשיבים ללב שלהם בצורה אותנטית, עוברים תהליך של טרנספורמציה, משתנים ומשנים בכל יום.
אם יש לכם קריאת לב להיות בקהילה של נשמות שעוברות את התהליך הרוחני ביחד על כדור הארץ, אתם מוזמנים להגיע אלינו למפגש התנסות ולחוות את העבודה שלנו בצורה ישירה כבר בסשן הראשון.
אנחנו מזמינים אתכם להגיע ולהתנסות בסדנאות ההתנסות שלנו,
ללמוד עוד על השיטות שלנו,
או לקבל עוד פרטים על הליווי האישי של בית המימד הפנימי.
