רוחניות והומור
רבים מקשרים רוחניות עם רצינות.
ברוב ההקשרים החברתיים-תרבותיים במערב קיים דפוס ל"מחפש הרוחני" או למיסטיקן חייבת להיות, בין מאפייניו, הצגת פנים רציניות, עדות ל- עומק החוויות המטאפיזיות שלו.
לרוב, הקדושים מתוארים בהבעת סבל רב. ככל שהקריצה רצינית יותר, כך הקדושה גדלה.
אבל בדרך כלל מי שמצליח להיפטר מהמשא הכבד של האגו ירגיש חופשי יותר, קל יותר וישתתף במידה רבה יותר בהומור על קונספטים מורכבים.
כמו בכל דבר, אפשר להשתמש בהומור בצורה לא מודעת - מתוך רכילות ושפיטה.
אבל ברגע שאנחנו יודעים להשתמש בהומור שלנו ממקום נקי ואותנטי, ולא בהכרח על פי תוכן המילים או הנושא, אלה בכוונה עצמה שעומדת ברובד העמוק יותר.
אני הרבה פעמים יכול להתבדח על תרבויות, הקשרים חברתיים, קונספטים, דתות, מדע, מטאפיזיקה ורוחניות. אבל זה לעולם לא מגיע ממקום של התנשאות או שפיטה.
יש בנשמה שלי צד "שטוטניקי", אני אוהב לצחוק על החיים, זה מאפשר לי לראות את התמונה הגדולה יותר ואת המציאות מעוד פרספקטיבות.
ההומור מאפשר לי לקחת הכל בזרימה.
הוא גורם לאגו לא לתפוס את עצמו כרציני.
הומור מחזיר אמונה ואמון. זה אנרגטי.
זה גורם לנו ללמוד מטעויות, ומתקשר למצב של הבנה עמוקה של המציאות.
להומור יש תפקיד חשוב בדרך הרוחנית, הוא מלמד את האגו להתגמש ולתפוס את עצמו פחות ברצינות.
שום דבר לא הופך אותנו לכבדים, דחוסים ומגושמים יותר מאשר להאמין שעצמנו חשובים ורציניים.
אבל אנחנו נוטים לשכוח שהחיים האלה הם רק הצגה תיאטרלית, תיאטרון אחד גדול, סוג של משחק, ואנחנו כל כך מזוהים עם התפקיד שלנו שאנחנו משכונעים להאמין שאנחנו זה זה.
אנו חיים בתוך קומדיה אחת גדולה.
אנחנו מזמינים אתכם להגיע ולהתנסות בסדנאות ההתנסות שלנו,
ללמוד עוד על השיטות שלנו,
או לקבל עוד פרטים על הליווי האישי של בית המימד הפנימי.
